מאת קרני
--
התורות הרוחניות השונות מדברות על כך שישנה תודעת-על. במקומות מסוימים היא נקראת הרשת הקוסמית, זו שמקשרת בין כל האנשים, במקומות אחרים "הספרייה האקאשית" – הספרייה שמכילה את הזיכרונות של כל המאורעות, מן העבר, ההווה והעתיד. למעשה לכל חיה על פני כדור הארץ רשת קוסמית משלה, כאשר הרשת הקוסמית המורכבת ביותר היא של הדולפינים. הרשת הקוסמית יוצרת את המודעות הקולקטיבית. אצל האדם שוני ניכר בין המודעות הקולקטיבית שלו לבין זו של כל חיה. ציפורים יודעות מתי לנדוד, מתי לאכול, לזהות את בני מינן. יש לטאות שיודעות באינסטינקט היכן עליהן להטיל ביצים וכדומה. כאשר נסתכל בטבע נראה כי ישנה מודעות קולקטיבית מעל לכל ספק: יש חיבור לטבע, למהות. יש תזמון מושלם והרמוניה. האדם הוא יצור שונה מבחינה זו. יש בו מצד אחד רצון חופשי, שאין לחיה, המאפשר לו ליצור בחירות שאינן נובעות מאינסטינקטים, ומצד שני יש לו פירוד רב מבני מינו ומן הטבע. האדם, כפי שניתן לראות בצפייה בחוסר האיזון הקיים בצורה גורפת אצל בני מיננו, לא מחובר לרשת הקוסמית.
בכתבים שונים המדברים על הרשת הקוסמית אומרים שהרשת הקוסמית של האדם התפרקה לפני 13,000 שנים. הכוונה, למעשה, היא שהמודעות של האדם החל מתקופה מסוימת לא מסוגלת להתקשר עם הרשת הקוסמית, אשר כמובן נותרה קיימת ולא השתנתה.
אם נתסכל על הארכיאולוגיה, החל מתקופה זו, לפני 13,000 שנים מתחיל תיעוד התפתחות ההתיישבות הראשונה של האדם במה שנראה ככפרים ראשונים. בתקופה זו מתחילה ה"ציביליזציה" כפי שאנו מכירים אותה היום. התיישבות שהובילה לביות בעלי חיים, גידול צמחים, הפקת קמח וכן הלאה. מסלול לתרבות מתקדמת, מצד אחד, ועם זאת מסע הרחק מן הטבע.
אולם לפני כן התקיימה תרבות שעדיין אינה ידועה לנו היטב. תרבות זו מתמשכת ואחידה על פני כר נרחב מכדור הארץ (בכל רחבי אירופה, ואזורינו), עם אלמנטים זהים בכל מקום כמו ציורי קיר, כלי עבודה מאבן וצלמיות אישה. תרבות זו התקיימה כמעט ללא שינויים במשך מאות אלפי שנים. תארו לכם כי הנצרות, לדוגמא, קיימת 2000 שנים, ועברה שינויים מקיפים במשך פרק זמן זה וכיום היא בעלת פלגים שונים ונבדלים מאוד זה מזה. ומה הם מאות אלפי שנים עם תרבות אחידה? מה אם לא חיבור לתודעה קולקטיבית וחוסר נפרדות ופילוג?
היום לאט לאט אנו מקבלים שוב את היכולת להתקשר לרשת הקוסמית, להתחבר לרצון הקולקטיבי, למודעות הפועלת לטובת הכלל מתוך חיבור לטבע. להיות בחיבור לרשת הקוסמית פירושו המקום בו הרצון האישי שלנו והרצון הקולקטיבי הם אותו דבר. כמו הלטאה שבאמת רוצה לשחות דרך האגם על מנת להטיל ביצים. כל אדם נולד עם מטרה, משימה, וברגע שאני מחוברת לרצון האמיתי שלי אין הבדל בין המהות שלי לבין הרצון שלי.
לעתים עולה הדילמה מתוך המשפט "הכל כתוב והרשות נתונה". מה, אם כן כתוב והיכן בחירתי החופשית? אין ספק כי הבחירה החופשית היא המאפשרת לנו להיות הבוראים של עולמנו. אנו לא מובלים אל היעד בלי יכולת לשלוט בגורל. דווקא הריחוק שלנו מן הידיעה האמיתית והמסע שלנו לקראת הגשמת היעוד שלנו דרך הבחירות שאנו עושים מאפשרים לנו ליהנות מן הדרך הזו. אולם למעשה ברגע שאני מחוברת לרשת הקוסמית אני כבר לא צריכה להשתמש ברשות הנתונה שלי, כי בכל מקרה אני רוצה את מה שטוב לי.
מעשה מרכבה פירושו חיבור בין הרצון שלי, שבא מלמטה ועולה כלפי מעלה, לרצון של הרשת הקוסמית, אשר יורד מלמעלה. כאשר יש חיבור בין שניהם אני יכולה להיות אחד עם הרשת הקוסמית.
ופעה נוספת התורמת להבנת הנושא של הרשת הקוסמית והתנתקותנו ממנה היא הסתכלות על העבר של התרבות האנושים. בכל התרבויות המפותחות של העבר (מצרים, יוון, רומא ועוד) רואים תופעה מעניינת שהיא לא הגיונית. היינו מצפים שממלכה תלך ותתפתח עם השנים יותר ויותר, אולם כמעט בכל התרבויות אנו רואים ממלכה שמתחילה בשיאה ודעכה. יש כאן משהו שאומר דרשני.
וכאן אנו נכנסים לנושא של אטלנטיס. אלטנטיס היא יבשת שנחשבת לאגדית ומיקומה אינו ידוע, שעל פי הסיפורים טבעה או הושמדה. יבשת זו אינה דמיונית כלל. אפלטון מתאר את היבשת והתרבות שלה בפרטים בכתביו. מדובר בתקופה בה המודעות הקולקטיבית הייתה מחוברת לרשת הקוסמית והישויות היו גבוהות הרבה יותר מהיום. היו שתי קבוצות אנשים באטלנטיס: קבוצה אחת שהייתה מחוברת לאור וניסתה להגיע לתובנות רוחניות ולהתעלות מעל הגשמי כדי לעלות ברוחני (הפירמידה התחתונה של המרכבה). הקבוצה השנייה ניסתה להשתמש בידע הרוחני למטרות שררה, שיעבוד ולקבלת עוצמות על הקרקע (המשולש העליון של המרכבה). לא מדובר בטוב ורע כי לכל דבר בעולמנו צד חיובי וצד שלילי. התרבות היוותה את החיבור בין שני הצדדים. מדובר בשתי גישות. הטכנולוגיה שפותחה שם הייתה מאוד מפותחת: קרני לייזר, שימוש באנרגי סולארית ועוד. עד שלבסוף הופר האיזון הטבעי של האדמה והמסורת אומרת שהאדמה התהפכה על פיה – למעשה הם גרמו לאסון אקולוגי בקנה מידה עולמי.
לפני כמה שנים באזור הים התיכון היה מקרה בו בהתפרצות הר געש חלק מן ההר נפל למים, וזה יצר גל ענק ששטף חלק מאחד החופים. באטלנטיס הייתה, כנראה, התפרצות בקנה מידה ענק שיצרה גל ענק ואטלנטיס טבעה – גלי הענק שטפו אותה בגלל אותו ניסיון גרעיני אותו ניסו לעשות. לי יש חלומות מאז שאני זוכרת את עצמי על גלי ענק ולהרבה אנשים שהיו באטלנטיס יש לילות שלמים בהם הם מוצאים עצמם בורחים מגלי ענק שעולים ומציפים את האדמה (כנראה גם ליוצר הסרט "היום שאחרי מחר"...). מדובר על השמדה של תרבות בבת אחת. למעשה זה היה כנראה רגע הניתוק של הגזע שלנו מן הרשת הקוסמית. כמעט לכל תרבות יש מסורת של מבול. הסיפור של נוח הוא של אדם שברח מאטלנטיס. הרובד הגשמי של האגדה מדבר על ניצולים מאטלנטיס שברחו למקומות שונים בעולם – מקומות בהם הרמה הרוחנית הייתה הרבה יותר נמוכה. ניצולים אלה הם נציגים שהמשיכו את התרבות היכן שהגיעו: הודו, מצרים, אמריקה ועוד. הדרך השנייה להסתכל על התפשטות תרבות אטלנטיס במקומות שונים בעולם היא לא על ידי אנשים ספציפיים שניצלו, אלא נשמות שחזרו ונולדו במדינות אחרות והקימו שם את התרבות. כך אנו מוצאים כי הגרעין במרבית הדתות והתרבויות זהה. מדובר באנשים שהתחברו לרשת הקוסמית והצליחו להעביר מחדש את הידע שבעבר היה נחלת הכלל.
--
במקור פורסם באתר www.ima-adama.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה