מאת קרני
--
וכל לדמות את האדם למרכבה, או למעשה כל צורה כלשהי, בעלת גבולות ברורים. אנו מוגבלים על ידי זמן, תנועה ומרחב, אולם אלו הם גם שיוצרים לנו את האפשרות להיות אדם ולחיות את חיינו כפי שאנו חיים אותם, בעולם הבחירה החופשית. ככל שאנו מתפתחים מבחינה רוחנית, המרכבה שלנו גדלה. הגבולות שלנו מתרחבים, וכך אנו יכולים להכיל בתוכנו יותר מן האלוהי. חכמת הקבלה מתארת את האדם ככלי ואת האלוהים כאור. ככל שהכלי שלנו גדול יותר - יותר אור יכול להיכנס לתוכנו, כלומר אנו יכולים לחוות יותר שפע. במילים אחרות נוכל לומר שמה שנמצא בפנים, בתוך המוגבלות של הצורה, הוא כל העולם שאנו מכירים. מה שמפריד בין הפנים לבין החלק החיצוני, שהוא האינסוף, הם הגבולות שאדם מציב לעצמו. אנו לעולם לא מנתצים את הצורה שלנו, אלא אנו יכולים תמיד להגדיל ולהרחיב אותה, וזו ההתפתחות הרוחנית שלנו. מה שנמצא באינסוף זה כל מה שבינתיים אין לנו בחיי היומיום: רוחני או גשמי, שאנו רוצים או שאנו לא יודעים שאנו רוצים. כאשר אנו מתפתחים אנו מגדילים את הצורה שלנו ומה שפעם היה בחוץ, עכשיו הוא בפנים. אם אני מעזה לדבר עם אדם חדש, לעשות פעולה שונה ממה שאני רגילה: אני מרחיבה את עצמי.
אני אוהבת לדמות את האדם למרכבה כיוון שבצורה זו ניתן לראות כי יש חלל מרכזי אחד (זה המודגש בצבע סגול) שהוא המהות הבסיסית שלנו ויש גם "פיקים" (המודגשים בצהוב) ואלו החוויות הנדירות שלנו המסמלות את ההתפתחות, אולם עדיין מדובר בחוויות שאינן חלק תמידי מחיינו. ככל שאנו מתרחבים מה שפעם היה רק "פיק" היום הוא חלק תמידי מחיינו. לאחר שחווינו פיקים נמשיך לצמוח ולגדול כדי שהפיקים יהפכו לחלק תמידי מאיתנו.
יש נקודה אחת במרכבה שהיא שווה וזהה לאינסוף. וזאת נקודת האמצע. שזה הלב. הדבר מראה כי יש לנו שתי אפשרויות להתפתח לאינסוף: או לפרוץ את הגבולות ולצאת החוצה, או להיכנס פנימה, ללב. כי מה שבחוץ הוא מה שבפנים. כי בתוך כל מרכז יכול להיות עוד מרכז עד אינסוף פנימה, בדיוק כפי שאפשר להתפתח עד אינסוף החוצה. ואכן המרכבה מכילה בתוכה ומחוץ לה אינסוף מרכבות והיא יכולה להתפתח אינסוף פנימה או החוצה, בדיוק כמו האדם.
המרכבה הכפולה, הטבע ומימד הזמן
במרכז המרכבה הכפולה ניתן לראות כי נוצר הריבוע המושלם. גם הוא צורה חשובה. חלק מן הזמן והטבע: 4 רוחות שמיים. 4 עונות. ארבע אלמנטים. בגלגל האסטרולוגי 4 עונות ובכל אחת 3 מזלות הקשורים אליה, כמו 3 הקצוות בכל פאה של המרובע. הזמן לא קיים בכל מקום, אלא רק בעולם שלנו. זהו עוד גבול המאפשר לנו לפעול בתוכו. ניתן לראות בגלגל גם את התנועה. שגם היא נמצאת רק עולם שלנו וגם היא גבול המאפשר לנו ליצור ולפעול בתוכו.
אם אנו יכולים להתחבר למהות של המרכבה, אנו יכולים להשתמש בזה ולהתעלות לכל מה שקשור לזמן, תנועה ומרחב. דרך המרכבה אנו יכולים לעשות מסעות אסטרליים. כי רק הגוף הפיזי שלנו מוגבל בזמן תנועה ומרחב. הגוף האסטרלי שלנו אינו מוגבל בתנאים אלו. לדוגמא כאשר אנו חולמים במשך שבריר שנייה, אנו יכולים לחלום על שעות שלמות. כלומר בזמן חלום אנו במקום מעל הזמן. הזמן לא פועל באותה צורה וזוהי היא מעין הוכחה שאנו יכולים להתעלות מעל כללי הזמן, התנועה והמרחב. ככל שנתרגל יותר את הכניסה למרכבה נוכל לחוות שליטה בזמן, תנועה ומרחב.
עוד דרך להסתכל על זה היא שהכניסה למרכבה, עם הגלגלים, היא הכניסה למימד הלב שלנו. והדבר אומר להתעלות מעל הטבע. מעל הטבע שלנו. להתנגד לשיפוט, למגבלות, לספקות ולחוות אהבה ללא תנאי לכל אדם ולכל מצב.
עלי ועל המרכבה – סיפור אישי וסיפור העת העתיקה
הדרך בה התחברתי לחומר של המרכבה היא סיפור תחילת דרכי הרוחנית: בעבר הלא רחוק הייתי מאוד רחוקה מתחום הרוח והתחלתי בסביבות גיל 20 לעבור סדנאות להתפתחות אישית. סדנאות של תקשורת נכונה, עבודה אישית ומודעות, ולאו דווקא בתחום האלטרנטיבי. היום אני מבינה שככל שגדלתי והרחבתי את הגבולות שלי, דבר שכרוך בפריצות דרך אישיות, הגעתי למעין מסה קריטית בה הייתי פתוחה לקבל ידע מבחוץ. באחת הסדנאות ישבתי מול מישהי שאמרה לי שם של מישהי אחרת ובבת אחת ידעתי הכל על אותה אישה שמעולם לא פגשתי, עד פרטי הפרטים. הייתי בשוק מוחלט ובסופו של דבר יצאתי עם הבנה שיש משהו שהוא מעבר למה שאני יודעת והדרך שלי להתמודד הייתה ללמוד עוד ועוד על זה. וזו הזכות שלי שזה עניין אותי ולא הבהיל אותי כך שלא נסגרתי. החוויה הקיצונית היוותה הוכחה עבורי. המידע שקיבלתי על אותה אישה לא היה קשור לסדנא אלא למקום בו בהייתי עם עצמי. לאט לאט למדתי על זה והבנתי שאני מתקשרת. התחום לא היה מוכר לי כלל והתפלאתי למצוא שיש לכך שם. התחלתי למצוא ספרים שהסבירו את מה שקורה לי ושאני לא לבד. למדתי לסמוך על המידע והמסרים שקיבלתי. שנתיים לאחר מכן, כאשר כבר הייתי מאורע היטב בתחום האלטרנטיבי, הלכתי לסדנא נוספת בה ראיתי מישהי עם שרשרת עם מגן דוד והייתה לי ידיעה כי זוהי צורה שטחית, ויש לה עומק, ושיש אפשרות לראות את מגן הדוד בצורה תלת מימדית. שברתי את הראש, ואין לי נטיות גיאומטריות או הנדסיות, על מנת להבין כיצד נראית הצורה התלת מימדית של המגן דוד, עד שבאחת המדיטציות כנראה עברתי את רף המאמץ הדרוש, עד שמותר היה לי לקבל את התשובה בלי לחוש תחושה של לחם בזיון ובבת אחת ראיתי את הפירמידה הכפולה התלת 
הבנתי כי אנו נמצאים בעולם בו אנו יכולים להתפתח רק בגלל המגבלות שלו ולכן בחרנו בעולם הזה. מרחב אינסופי הוא אינסופי והוא יכול להתפתח עד אינסוף, אך מצד שני אין בו שום הבדל. אין זמן תנועה ומרחב. אין יכולת להשתנות או לחוות משהו אחר. כל צורה מהווה גבול והפרדה. למרות שהיא עדיין מכילה את האינסוף. הגבול גם יוצר את האופי והמשמעות: הנה זה עיגול, לעומתו זה משולש... יכול להיות לנו פחד מן הגבולות שלנו אך מצד שני זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. ההתפתחות היא הגדלת הצורה שלנו, הגדלת הכלי שלנו וכך אנו יכולים לחוות יותר אינסוף, יותר אור, יותר מאלוהים.
לאחר שקיבלתי את המידע בסדנא סיפרתי אותו בהתלהבות לחברה, שגם היא מורה רוחנית, והיא שאמרה לי כי מדובר בגיאומטריה המקודשת. חשבתי שקיבלתי מידע שרק אני יודעת אותו וזו הייתה עבורי תדהמה לשמוע כי מדובר במשהו מוכר. הגיאומטריה המקודשת נלמדה במצרים העתיקה, ולפני כן באטלנטיס. במצרים העתיקה היו שתי פירמידות שבה התחנכו תלמידים ברזי העולם. בפירמידה הימנית (כאשר צד ימין מקושר לשכל ואילו צד שמאל מקושר לאינטואיציה) שנקראה העין הימנית של הורוס נלמדו פיזיקה, מתמטיקה וכו'. בפירמידה השניה - העין השמאלית של הורוס נלמדה המאגיה והאינטואיציה. הדרך היחידה להסתכל על העולם היא דרך שתי העיניים. וזה משתלב בנקודה אחת, בעין השלישית. התלמידים הוכשרו לפי היכולות עמן נולדו. החכמה העליונה הייתה להתחנך בשתי הפירמידות וליצור את החיבור בין העולמות. אינשטיין וניוטון חוו דרך המתמטיקה שלהם את האלוהים. הם ראו את האחדות שם. ואכן הכל אחד. לא משנה אם אתה הולך למדע או לאינטואיציה – תמיד תגיע לנקודה המרכזית, ללב.
בהתחנכות היו הרבה מסעות וחידות – בדומה לדרך החידות בה אני חוויתי את החומר של המרכבה. בנוסף נזכרתי בחלומות של מעברים במבוכים עם נהרות ותנינים – זיכרונות ממסלולים המלמדים את החניך לשמור על העולם הפנימי ולא להתפתות ולפחדים ולסכנות.
במצרים הרוחנית הגיעו לידע גבוה על החומר של המרכבה והאיחוד בין העולמות. הפירמידה היא הצד הגשמי והאדם שעומד בה הוא הצד הרוחני. החלק של הקרקע הוא החלק הבנוי והאדם יוצר את החלק אותו אי אפשר לבנות וכך יש חיבור בין החומר לרוח. הפירמידה היא כלום ללא האדם, אך גם האדם הוא כלום ללא העשייה. ולא סתם הפירמידות מאסיביות – אם אנו לא מבצעים את החלק המעשי שלנו מעל או מעבר אנו לא מגשימים את המרכבה.
אם נסתכל על מבנים כמו הפירמידות נגלה כי הם חוזרים על עצמם בכל העולם: במצרים, בדרום אמריקה אצל תרבויות האינקה והמאיה, הזיגורת במסופטמיה (באזור מסופוטמיה מספר מבנים הנקראים זיגוראת ועל פי הארכיאולוגים אלו הם אבות הטיפוס של מה שנקרא "מגדל בבל") ועוד. כולם מבנים גבוהים, שהמהות שלהם לחבר בין העולם הגשמי והרוחני. גם בסיפור סולם יעקב מדובר בסימבוליקה של עליה וירידה בסולם מן השמיים. אל לנו לטעות ולהמעיט בערך הבונים בחשבנו שהם קיוו על ידי בניין גבוה להגיע לשמיים. הידע שלהם היה רב יותר משלנו. הם יצרו סימבול פיזי שעזר להתמרה רוחנית. (סוף סוף מצאתי תועלת בתואר שלי בארכיאולוגיה...)
חברתי ומורתי הפנתה אותי לספר עליו אני ממליצה בחום, הנקרא "התקדשות" של אליזבת הייך. כאשר קראתי אותו הרגשתי שהוא מספר את סיפורי. הרבה מן החומר של המרכבה נמצא בספר זה. המפגש עם המידע הזה הוכיח לי שכאשר אנו מגיעים לנקודה הנכונה, לאחר שהתאמצנו לבד, אנו מקבלים את המידע, אם במלל או בכתב. אנו מבינים גם כי אירועים שחווינו בעבר מתרכזים לנקודה אחת של הבנה עמוקה יותר של הדברים.
לאחרונה כאשר עשיתי את המדיטציה של המרכבה ראיתי את עצמי עולה במדרגות של הפירמידה באחד המבחנים האחרונים של ההתחנכות כשמטרה היא לצאת דרך קצה הפירמידה. הגעתי לקצה ושם הפכתי לבז, שהוא סימלו של הורוס, הבז, העין הרואה הכל – הראייה הרחבה והגבוהה ביותר, שאינה סובייקטיבית. עליתי למעלה, עפתי והתחברתי לשמש, שהיא עוד אחד מסמליו של הורוס, העין הענקית הרואה הכל המסתובבת בשמיים ונוגעת בכל דבר.--
במקור פורסם באתר www.ima-adama.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה